פסק-דין בתיק ת"א 692-08

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר התקרה העליונה לפסיקת בית המשפט הועמדה על סך של 100,000 ש"ח.

התביעה הוגשה במקורה על ידי התובע מס' 1 (אשר במהלך ניהולה, נפטר והלך לעולם שכולו טוב) (להלן: "המנוח"), כאשר בתיקון ראשון של כתב התביעה צורפו התובעים 2-6 (כאשר התובע מס' 6 "מיוצג" באמצעות אלמנתו), כך שהתובעים הינם בעלי מלוא הזכויות בחלקה 17 בגוש 19780 המצוי בשטח השיפוט של הנתבעת (להלן: "החלקה").

על אף ההסדר הדיוני, אפרט להלן את השתלשלות ההליך המשפטי (הממושך למדי) ואת טיעוני הצדדים קודם למתן הכרעתי.

1.  התביעה, שהוגשה על סך של 161,000, ש"ח עניינה נזקים שנגרמו לחלקה. לטענת התובעים הנתבעת (להלן: "המועצה") ביצעה עבודות פיתוח לבניה והכשרה של מגרש כדורגל לאימונים (להלן: "מגרש האימונים") בשטח הצמוד מדרום לחלקה, במהלכן הושלכו כמויות גדולות של פסולת בנין עפר וסלעים לתוך החלקה, עד שנוצר מילוי על שטח של כ-600 מ"ר מתוך שטח החלקה, אשר מנע שימוש בחלק זה של החלקה, ואף גרם נזק לעצי הזית שהיו נטועים בה.

בהמשך, במהלך השנים, ומשלא פעלה הנתבעת לסילוק הפסולת מהחלקה ולבניית קיר תומך (בגבול החלקה) על מנת למנוע מאדמת המילוי מהחלקה השכנה (עליה נבנה המגרש) לחזור ולהישפך לתוך החלקה וכן למנוע השלכת פסולת נוספת, הושלכו כמויות עצומות של פסולת בחלקה, הן על ידי המועצה והן על ידי תושבים, קבלנים וצדדים שלישיים אחרים, אשר הפכו בפועל חלק מהחלקה לאתר פיראטי להשלכת פסולת, מבלי שהמועצה נקפה יד להסדיר את הענין, להסיר את המפגע ולמנוע המשך היווצרותו.

בכתב התביעה טענו התובעים כנגד המועצה כי מעשיה הינם בבחינת הסגת גבול, יצירת מטרד ליחיד וכן רשלנות והפרת חובה חקוקה.

בשל כך, נתבעו פיצויים המבוססים על חוות דעת מהנדס בנין ושמאי מר מוחמד כאזם הכוללים דמי שימוש ראויים לתקופה של 7 שנים (31,600 ש"ח) עלות פינוי הפסולת בהיקף של כ-1,500 מ"ק (36,000 ש"ח)  בניית גדר אבן טבעית ובטון באורך של 62 וגובה של 6 מ' על גבול החלקה (87,400 ש"ח) וכן נזק לעצי הזית (6,300 ש"ח).

2.  המועצה בכתב הגנתה הכחישה את כל טענות התובעים כנגדה וטענה כי ככל שהושלכה פסולת לחלקת התובעים, הדבר נעשה על ידי צדדים שלישיים כלשהם שאינם בשליטתה ובהעדר מעורבות או אחריות של המועצה ולפיכך, על התובע להפנות תביעתו כנגדם.

לחילופין טענה המועצה כי ככל שתקבע אחריות של המועצה, הרי שיש ליחס לתובע רשלנות תורמת/מכרעת  עד כדי 100% שכן, הוא לא עשה דבר כדי למנוע את הצטברות הפסולת בחלקתו, לא גידר אותה ולא נקט כל צעד לעצירת השלכת הפסולת משזו ארעה לראשונה, שנים ארוכות לפני הגשת התביעה.

יצויין כי המועצה לא העלתה טענת התיישנות כנגד התביעה.

3. המועצה שלחה הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי, שהינה חברה קבלנית שהתקשרה עם המועצה בשנת 2000 לביצוע עבודות פיתוח, הכשרה וחפירה, במגרש אימונים בשטח המועצה, בחלקה הצמודה לחלקת התובע.

לטענת המועצה, ככל שתקבע אחריות כלשהי של המועצה כלפי התובעים, אזי יש לחייב את הצד השלישי בשיפוי המועצה, שכן הצד השלישי התחייב לסלק מאתר העבודה וסביבתו את כל הפסולת, האשפה והאדמה שנותרו או הצטברו במהלך ביצוע העבודות, וכי אם יתברר כי בשל אי עמידת הצד השלישי בהתחייבויותיו על פי ההסכם נגרם הנזק לתובעים, יש להטיל עליו את האחריות ולהורות לו לשפות את המועצה.

הצד השלישי מצידו טען כי הוא כלל לא ביצע בפועל את העבודות להקמת מגרש האימונים, אלא הוא סיפק חומרים בלבד לצד הרביעי, שהינו הקבלן עימו התקשר הצד השלישי לצורך ביצוע העבודות בפועל (להלן: "הקבלן המבצע"). הצד השלישי טען כי אספקת חומרי הגלם לקבלן המבצע, נעשתה בהתאם לדרישת המועצה ותחת פיקוחה, ולפיכך ככל שנפל פגם כלשהו בעבודת הקבלן המבצע, יש להטיל את האחריות לכך על המועצה ולא על הצד השלישי.

     הצד השלישי העלה בכתב הגנתו הן טענת התיישנות, ובן טענה לנזק ראייתי בשל השיהוי הממושך, שכן העבודות שבוצעו על ידו (בכפוף לאמור לעיל) הסתיימו יותר מ-7 שנים לפני מועד הגשת התביעה וההודעה כנגדו.

4.  הצד השלישי בתורו, שלח הודעה לקבלן המבצע וטען כי בהתאם להסכם שבין הצד השלישי לקבלן המבצע נטל על עצמו האחרון את מלוא האחריות לביצוע העבודות להקמת מגרש האימונים, ואופן ביצוען, וכן קיימת התחייבות של הקבלן המבצע לשאת באחריות בגין כל תביעה שתוגש ביחס לביצוע העבודות נשוא ההסכם.

5.  כפי שציינתי לעיל, ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים, בין היתר בשל הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, הגשת הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים, וכן בשל מספר חילופים בייצוג המועצה בהליך (ועיכובים נוספים מצידה כפי שיפורט להלן), ועיכוב בקבלת חוות דעת מומחה בית המשפט ונסיונות של המועצה, הצד השלישי והקבלן לקעקע את קביעותיו (כפי שיפורט להלן).

ביום 17.12.09 (לאחר עיכובים שונים שנבעו מאי השלמת הגשת כתבי טענות מתוקנים) החליט בית המשפט על מינויו של שמאי מקרקעין, מר פנחס שפירא (להלן: "המומחה"), כמומחה מטעם בית המשפט וזאת לאחר שניתנה הסכמת הצדדים למינוי מומחה כאמור.

קודם למינוי, וכנגד חוות הדעת מטעם התובע, הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת, מר סאלח אבו ריא, אשר בה נקבע כי אכן בצד הדרומי של החלקה קיים מדרון מעשה אדם, אולם לפי קביעתו מדובר במדרון שגובהו הממוצע כ-1.5 מ' מעל פני המדרון הטבעי הקיים במקום ושטחו הינו 72 מ"ר (ולא 610 כקביעת מומחה התובע), ויש כ-80 מ"ק בלבד של פסולת שיש לפנות.

לטעמו של מומחה הנתבעת התובעים זכאים לכל היותר לפיצוי בגין עלות פינוי פסולת בסך של 4,000 ש"ח וכן לפיצוי בגין פגיעה מינימלית בעצי הזית, על אף שלטעמו בעת ביקורו בשטח, כלל לא ניתן היה להבחין בפגיעה כזו, בסך של 4,000 ש"ח.  מומחה הנתבעת לא מצא מקום לקבוע דמי שימוש ראויים מאחר והמועצה לא עשתה כל שימוש בחלקת התובעים וממילא התובעים המשיכו לגדל שם זיתים ולמסוק אותם. כמו כן שלל המומחה את הקמת הקיר הנדרשת, ולקביעתו לאחר פינוי הפסולת אין עוד צורך בהקמתו, מה גם שהדבר מנוגד ליידוע המקרקעין.